הנקה לפי דרישה - עד מתי?
לא מזמן שאלה אותי אמא את השאלה הזאת והאמת שלקח לי זמן להבין את הכוונה שלה. עניתי – "הנקה, עד מתי שהם רוצים". חשבתי שהמשך השיחה יהיה כמוכר לי – אמירה כללית, ש:
"פיזיולוגית מתאים למין שלנו להניק עד גיל 5-6 (שנים) ויש האומרים עד לחילופי שיני החלב. אבל כמובן שכל אמא, וכל זוג אמא-תינוק, וכל מערכת משפחתית של (נניח) זוג הורים, יונק ועוד אחים – צריכים להתאים ולבחור את הבחירות המתאימות ונכונות להם- ובכלל זה הנקה."
להפתעתי, האשה כוונה לעניין אחר- עד מתי מניקים כמה שרוצים ומתי שרוצים (הכוונה ליונקים)- ללא שום התערבות והשפעה על משך ותכיפות ההנקה?
וכאן אנו מגיעים לענייננו: עניתי לה שההנקה (כמו כל ההורות) יוצרת ומשקפת רצף של התנהגויות המשתנות בכל זמן. (-וילדים גדלים ומשתנים ומחליפים 'פאזות' מהר. ואפילו מהר מדי. עד שאנחנו מתרגלים למצב מסוים לומדים אותו, מגיבים אליו, מכוונים ומעבדים אותו לרוחנו ולאמונתנו, והכל שוקט ורוגע ו'זורם' – או אז הילדים גדלים משתנים והכל מתחיל מהתחלה. אכן תהליך של גדילה מתמדת – שלנו).
הרי בגיל יום וימים ספורים ועד אולי שבועות ספורים (המספרים שאנקוב כאן הם רק לשם ההדגמה וכמובן שאצל כל תינוק ואמא הרצף יכול וחייב להיות שונה וייחודי)-באמת נענה לסימניו וצרכיו של התינוק בצורה מלאה ומיידית עד כמה שרק אפשר. ההיענות היא כמעט טוטאלית גם כדי לספק את הצרכים הפיזיים – הזנה, חום, הגנה וגם כדי ליצור תחושה איתנה של בטחון שתאפשר שגשוג. התחושה הנבנית אצל התינוק מהנקה שלמה שכזאת היא של שפע- שהעולם הוא מקום בטוח, שופע, מזין, בטוח המאפשר ומזמין גדילה בלתי מופרעת. תחושה זאת של התינוק היא נכס יקר מפז עבור התינוק ומשפחתו ויש לשאוף אליה בלב שלם.
אך כמובן שהחיים הדינאמיים באים ביטוי גם כאן. בהכללה ניתן להגיד שבגיל 0 נענה לסימני התינוק (דרישות) בצורה מיידית ומלאה ובהיותו בן 30 שנים, ויצטרך מאיתנו משהו, נוכל אולי לומר לו: "החודש אנחנו קצת עמוסים, אולי נתאם זאת לחודש הבא?" בין לבין, יש כמובן רצף עשיר של גוני גוונים של נתינה, הענות, איזון צרכים של ההורה מול התינוק, והתמודדות עם גבולות המתאימים לגיל ולמצב.
כבר בגיל חודשים ספורים, אפשר לומר לתינוק המסמן את רצונו בהנקה: "הנה, אמא מסיימת לשטוף ידיים ובאה אלייך". תינוק שבוטח בעולם שייספק לו, כמו עד עכשיו, את צרכיו, יוכל לאסוף את עצמו מתוך בטחון ואמונה, להמתין ולראות את אמו מסיימת לשטוף ידיים ובאה להניקו. המתנה שכזו, זעירה ככל שתהיה, מחזקת אצל התינוק את הבטחון בעולם, את ההבנה של הסיטואציה, את המילול שלה ואת האישוש לכך שהוא ראוי לקבל את שהוא רוצה וזכאי לו, ואת הבטחון שלו בעצמו שלאט לאט יתבדל ליישות נפרדת.
בגיל 10 חודשים (נניח) אפשר לומר לתינוק שרוצה לינוק: "הנה, אמא רק תיגש לשירותים, ואז יהיה לי יותר כיף ונעים ואוכל להניק אותך הרבה זמן". בגיל כזה, לאחר רצף עדין שבו האם אכן 'מניקה לפי דרישה' אך גם משלבת את התינוק במרקם החיים של הסובבים אותו, התינוק יכול להכיל עיכוב קטן שכזה, נניח של 2-3 דקות ואף יצא נשכר.
כך בהתאמה, ככל שהילד גדל, ניתן בגיל שנה ורבע (נניח) לומר בתגובה לבקשת הנקה: "רק בא לי לגמור את הקפה שלי, ואז אתפנה אליך בשמחה", ובגיל שנתיים: "כרגע אני קוראת סיפור לאחותך ואחר כך אניק אותך". בגיל שנתיים וחצי: "אנחנו בגן שעשועים ואני לא עם חולצה שמתאימה להנקה, אז אניק אותך כשנחזור הביתה". בגיל שלוש: "אולי אתה רוצה לינוק כי אתה רעב? אולי נכין סלט צבעוני וארוחת ערב נהדרת כמו אתמול, ואז אניק אותך לפני השינה?" או: "נראה לי שאתה קצת משועמם. רוצה אולי לצייר משהו או שתבחר לך פאזל להרכיב לידי?".
ילד שקיבל בטחון בעולם ובעצמו (גם) דרך הנקה ונתינה שופעת, בדרך-כלל יסכים להקשיב לחלופות ולשקלן, ואם הן מתאימות לו, אפילו יאמץ אחת ההצעות בשמחה. אם באמת יש לו צורך מדויק וחזק לינוק, הוא יעמוד על שלו, ואז פתוחות בפני האם אפשרויות נוספות, החל מהסכמה ועד לסירוב דרך כל גווני הביניים של סייגי זמן, מקום ותנאים שונים, בעזרת תקשורת מכבדת, פתוחה ומלאת אמון שהתפתחה בין השניים.
אז אני מזמינה אתכן לבדוק:
איך זה עובד אצלכן?
מתי הרגשתן שאתן צריכות 'להחליף פאזה' או לעדכן את מאזן הצרכים שלכן \ של הילד?
מתי רענון האיזונים 'עבר חלק'? ומתי ולמה לא כל-כך?
מתי קשה לכן למצא את עצמכן בתוך סיטואציות הדרישות והצרכים ומתי זה קל? כמה זה חשוב לכן לדייק? ואיך עשיתן זאת?
בברכת הנקה ודיוק,
לילך
04-6523602 050-7946006