תאמינו לילדים שלכם.

תאמינו להם כשהם בוכים – אולי כואב להם? אולי הם רעבים?

תאמינו להם כשהם לא מצליחים להרגע - אולי קשה להם להתמודד עם עומס הגירויים?

תאמינו להם כשהם 'נודניקים' - אולי קר להם? או חם? או הכובע מקפל את האוזן?

תאמינו להם בימים 'שהם לא יורדים לכם מהידיים' – אולי הם לקראת מחלה או שיניים?

תאמינו להם כשהם 'מציקים' – אולי משהו מטריד אותם? או שהם מתוחים ממשהו?  

ילדים לא בוכים סתם –  

אם הם עדיין לא מדברים – הם בוכים כדי להסביר לנו משהו.

אם הם כבר מדברים ובכל זאת בוכים – סימן שהם לא מסוגלים לדבר.

ילדים לא בוכים סתם – הם בוכים כשהם צריכים לבכות.

רציתם פעם לבכות נורא ומישהו 'לא הרשה' לכם? אתם זוכרים כמה קשה ומתסכל זה היה? ואיזו תחושת חוסר זה הותיר?

תאמינו לילדים שלכם- כי אם תאמינו, הם יאמינו בכם ולכם.

תאמינו - כי יחסי האמונה יוצרים יחסי אמון וכבוד. כשאתם מאמינים, אתם מעניקים משאר רוחכם ומאצילים על התווך שביניכם הרבה כבוד. לאורך השנים, אצרתם המון תבונה, נסיון וכוחות נפש. אצל הילדים שלנו, אשראי כוחות הנפש נצבר ברגעים אלו ממש. ומהכבודה שלכם- של כוחות, אופטימיות והבנה – אתם יכולים לחלוק לילדיכם. וזה נעשה רק בסביבה מכבדת ומלאת אמון.

ילדים לא 'עושים מניפולציות' אם לא גורמים להם לבחור בדרך זו.

ילדים לא 'עושים מניפולציות' אם מאמינים להם. ילדים מתקשרים – כשזה לא מצליח, הם מנסים דרכים אחרות.

כשמאמינים לילדים – אם לא מורגלים בכך, זה דורש קצת תרגול, הרבה אמונה (  ) והפעלת שרירי לב ונפש – אבל כשמתרגלים, החיים בצוותא הופכים להיות קלים (בראש ובראשונה), נעימים ומהנים, ואפילו מרגשים, מעניינים ומסעירים.

תאמינו להם - והם יאמינו לכם, ותהיו ראויים לכך.

תאמינו להם - והם יאמינו בעולם.

ובעצמם.